top of page
d2_edited.jpg

דורון טולדו

פסיכותרפיה והנחיית קבוצות

-  ליווי בצמתים של תקופות מעבר ושינוי

-  יעוץ ותמיכה במשברי אמצע החיים (חיבור ל"חכמת המשבר")

-  תמיכה בתהליכי צמיחה ומציאת הנתיב הייחודי

-  טיפול בחרדות ובדיכאון

-  עיבוד טראומות וחוויות עבר מגבילות

-  השתחררות מחסמים בהגשמה עצמית

-  טיפול רגיש מגדר מותאם לגברים

" ... אני יושב במפגש עם האדם ה"אחר", משתדל לזכור שהוא לא כל כך אחר ממני.

אני זוכר שאני מכיר היטב את תלאות החיים שהוא מביא, שסבלות החיים אינן זרות לי, ושעדיין איני מכיר את תלאותיו כלל וכלל.

אני זוכר את כל מה שאני יודע על טיפול, ואת מעל שני העשורים בהם אני לומד ועוסק בו - תוהה ובוהה על משמעויותיו השונות והמגוונות, ובו זמנית מנסה להניח לידע הזה להישכח ולהתפוגג, כך שאוכל לשבת עם האדם בחדר הטיפול באופן הכי אנושי שאני יכול ... "

  • קצת עלי

שמי דורון טולדו ואני פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות.

הגישה הטיפולית שלי נבנתה והושפעה מעולמות תוכן ורוח שונים שפגשתי ולמדתי בחיי. היא מגלמת בתוכה התנסויות של שעות לימוד אקדמיות לצד שעות לימוד של החיים, חוויות ומסעות אישיים וקבוצתיים של פירוק והרכבה, תהליכים ומפגשים אנושיים שהיוו עבורי השראה, ואת המפגש של כל אלו עם מאפייני האישיות הייחודיים שלי כמובן. כל אלו חברו יחד לגישה הטיפולית "שלי", וסייעו לי לגבש את האדם והמטפל שאני.

הפסיכותרפיה בה אני עוסק משלבת גישות מעולמות רוח שונים. רגלה האחת נשענת על תיאוריות פסיכולוגיות קלאסיות שצמחו במערב כמו הגישה ההומניסטית והגישה האקזיסטנציאליסטית. רגלה השנייה ניצבת במזרח בפסיכולוגיה הבודהיסטית, במיינדפולנס, בדאואיזם, וב-זֶן.

כמו כן אני משלב כלים מעולם ההאקומי, ה-AEDP, וההתמקדות (focusing) ששייכים להתפתחויות החדשות יחסית של עולם הטיפול, בנוסף לידע מחקרי עדכני כמו התיאוריה הפולי-וגאלית ותובנות חדשות של "המוח הגמיש" (Neuroplasticity).

היבטים מאוחרים אלו מהווים עבורי אינטגרציה מעשית בין מזרח ומערב. או בין רוח וחומר אם תרצו.

הטיפול הינו מבוסס שיח, ללא מגע, אך מזמין להתייחס למימד החוויה הגופנית-נפשית הנוכחת בכאן ועכשיו כהיבט מרכזי בטיפול.

טיפול.דרך.נוכחות
  • עוד קצת עלי ועל הטיפול:

הטיפול נשען על האמונה בתהליכי צמיחה ושינוי שמתחוללים באדם באופן טבעי, ובכוחות החיים הטמונים בו ושואפים להתממש. הוא מניח במרכז את הזיקה וההקשבה לדיאלוג הפנימי של האדם עם פנימיותו ועם מה שחי בנפשו, המשולב בדיאלוג אותנטי בתוך יחסים בין אישיים. זוהי תשתית בעלת ערך רב לשיבה של האדם אל ה"אני הטבעי" שלו, והטיפול רואה בכמיהה המובנית של "אני טבעי" זה להתממש בחיי האדם היבט מרכזי ויקר. הוא מתחקה אחר "אני טבעי" זה, הכבול תחת חסמים, התניות חברתיות ובין אישיות, "נורמליות" חברתית, טראומות, פגיעות, וכיו"ב, ובא לסייע לאדם להתחבר אל כוחותיו הפנימיים ולממש את יכולתו להיות הוא עצמו, כאדם ייחודי ומשמעותי במעגלי החיים אליהם הוא משתייך.  

במובן זה הטיפול אינו בא "לנרמל" את האדם, לאבחן אותו או למצוא את "החולי" שיש לרפא. נהפוך הוא – גישה כזאת ששמה את "ריפוי החולי" כיעד נוטה לחסום ולהגביל את האדם. היא מתייחסת באי אמון, בחשש, ובחוסר קבלה לתהליכים הטבעיים של צמיחה אישית ולשלבים ההכרחיים הכרוכים בהם של גילוי, הבשלה ומימוש האני האמיתי אל עבר מצב של חיים מלאים וקרובים יותר לצרכיו הרגשיים והרוחניים של האדם.

 

  • ​איך מתחילים?

הפגישות מוקדשות בראש ובראשונה להקשבה, לבניית קשר וקרקע של אמון בין שני בני אדם שטרם מכירים זה את זה/זו, ולהכרות עם עולמו של האדם המגיע לטיפול על משמעויותיו וכמיהותיו הייחודיות.

מטרת הפגישות בתחילתן היא לבסס קשר בטוח ותחושה של האדם שהוא מובן ונראה, ושבטוח עבורו להגיח החוצה, להתגלות כמי שהוא באמת ולאפשר ביטוי חופשי ואותנטי של מה שחי בו.

עם התקדמות התהליך, הפגישות מנסות להעמיק ולזהות חסמים, פחדים, מסכות והגנות, חומרי ליבה פגועים, פצעי קשר המונעים מהאדם לממש את עצמו, ולגלות את הכוחות, את הייחודיות, ואת היבטי העצמי שאולי כלואים מאחוריהם.

קרקע בטוחה רגישה וקשובה כזאת, כך אני מאמין, מעצימה ומשחררת תהליכי צמיחה והתפתחות טבעיים שכמהים ומחכים להתממש באדם, ומאפשרת לידע ולכיוון של השינוי להגיח ממנו באופן אורגני וספונטני.

 

אני מאמין שהמטפל, על אף היותו מלומד ובעל ניסיון במחוזות הנפש ובקי בתיאוריות השונות והמגוונות, הוא בור לחלוטין לגבי עולמו הייחודי של האדם המגיע לטיפול ועליו לפתוח את עצמו אל הבלתי ידוע על מנת להכיר ולגלות את האדם שמולו. עמדה זו מפגישה את המטפל גם עם פגיעותו שלו כאדם, ואני מאמין שפגיעות זו נחוצה על מנת ליצור מפגש אנושי ואמיתי בטיפול.

הטיפול הפסיכותרפי הוא קודם כל מפגש של אדם עם אדם, מפגש של עולם עם עולם, של סיפור עם סיפור, שבמהלכו נרקם קשר בין אישי אשר מעמיק מעבר למפגש בין תפקידים של "מטפל ומטופל" או "מומחה ונועץ". זהו קשר שבו שני בני אדם נפגשים למען מסע של אדם אל עצמו. מסע שנפתח ומתגלה אליהם ככל שהתהליך מתקדם.

המטפל מנסה לסייע לאדם להקשיב ולהתחבר לשינוי שמנסה להתחולל מבפנים. ללמוד לחוש ולזהות את "התנועה שבאה מבפנים", או "התנועה המקדמת חיים" ולאפשר אותה. תנועה פנימית זו מקורה בליבה האותנטית של האדם, במקום הפנימי בו האדם והסביבה אינם דבר נפרד אלא חוויה חיה ופועמת, מעבר להתניות החברתיות או לדפוסים שנבנו ונערמו שבסופו של דבר חסמו וגרמו לסבל או לשבר שאיתו האדם הגיע לטיפול.

"תנועה שבאה מבפנים" זו מגיחה ועולה מהמחוזות הפנימיים של רצונותיו היסודיים והראשוניים של האדם, והטיפול מזמין לשחרר אותה לנוע בדרכה האוטונומית, לאפשר אותה וללמוד לסמוך על החכמה ועל הידע שטמונים בה.

הגישה ההומניסטית, הדוגלת בשימת האדם במרכז ובהקשבה אמפטית ללא שיפוט, באה לייצר מערכת יחסים בין-אישית מיטיבה (a helpful relationship) המאפשרת את התנאים הנחוצים ל"תנועה מקדמת חיים" זו להתממש.  גם הַדָּאוֹאִיזְם העתיק מן המזרח מזמין את האדם להניח את אמונותיו וידיעותיו אשר אסף, להתקרב אל עצמו (ובמובן מסוים גם לשכוח את עצמו) ולהתמסר ל"דרך" – לאותה אינטליגנציה פנימית שבו אשר יודעת משהו על העולם.  גם ההתמקדות (focusing), שממקדת את הקשב שלה בתחושה המורגשת בגוף - באותו מרחב בו האדם והסביבה אינם שני דברים שונים ונפרדים אלא אינטראקציה מאוחדת פועמת ומתהווה - באה לאפשר לתנועה הפנימית הזאת להתגלות ולנוע.

לתפיסתי יש בהומניזם ובהתמקדות היבטים של מודרניזציה של הַדָּאו. הטיפול מתרחש דרך האינטראקציה הבין-אישית ומרחב הקשר הטיפולי שבו מתקיים שיח מחולל שינוי שמאפשר לכוחות הצמיחה הפנימיים של האדם להשתחרר ולנוע.

 

אני יושב במפגש עם האדם ה"אחר", משתדל לזכור שהוא לא כל כך אחר ממני.

אני זוכר שאני מכיר היטב את תלאות החיים שהוא מביא, שסבלות החיים אינן זרות לי, ושעדיין איני מכיר את תלאותיו כלל וכלל.

אני זוכר את כל מה שאני יודע על טיפול, ואת מעל שני העשורים בהם אני לומד ועוסק בו - תוהה ובוהה על משמעויותיו השונות והמגוונות, ובו זמנית מנסה להניח לידע הזה להישכח ולהתפוגג, כך שאוכל לשבת עם האדם בחדר הטיפול באופן הכי אנושי שאני יכול.

Misty Forest

"אנחנו מקשיבים יותר מידי לקולות מבחוץ

 במקום להקשיב לקול הפנימי שבתוכנו

 שאומר לנו לאן ללכת"

 

                                בנג'מין הוף - הטאו של פו

bottom of page