גיבורי על - דמות קומיקס תמימה או מראת נפש מורכבת?

מה גיבורי קומיקס יכולים לספר לנו על עצמינו? איזה היבטים גיבור העל מבטא? ואיזה היבטים של האישיות הוא מסתיר? בד"כ דמות הגיבור תהיה חזקה ושרירית, מצילה, נלחמת באויב מושבע (הנבל) שבד"כ יהיה קשור באופן שיתגלה רק בהמשך לסיפור כלשהו מילדותו של הגיבור שפגע בו. בכך למעשה תרם הנבל להיווצרותו של הגיבור מלכתחילה והפך לאויב המושבע - מה שהופך אותו לחלק בלתי נפרד מאישיות הגיבור ומהווה את היבטי הצל שלו. דמות הגיבור לרב לא מגלה את רגשותיה. היא נעה בודדה בעולמה כאשר אולי אדם אחד או שניים זוכים לאמון ולגישה אל העולם הזה ואל הסודות שבו. הסודות בד"כ קשורים לשיטות הפעולה, סוד כוחות העל, המיקום של המרחב הפרטי והבטוח (המערה הסודית), אך גם למניעים, לרגישויות ונקודות התורפה, ולסוד השמור מכל - הזהות האמיתית. הזהות האמיתית של הגיבור היא לרב בבואה הפוכה לדמות הגיבור. לרב היא תהיה חסרת בטחון, אולי קצת מוזרה, מתקשה להשתלב חברתית, נושאת סוד מהעבר של טראומה או פגיעה, לעיתים פוביה כלשהי, ומחוברת בקשר רגשי עמוק לדמות משפחתית כלשהי (סבא/סבתא, דוד/ה) שמהווה את הקשר לשורשים, למשפחה, ואל הילד הפנימי (טרום הפגיעה שצילקה אותו). אה ויש גם נערה בסיפור. היא מחזיקה את האהבה. אצלה מופקד המפתח אל לבו של הגיבור, אך הגישה אל האהבה שבלבו נעשית דרך האדם האמיתי, דרך חולשותיו (או במילים אחרות - אנושיותו) ומתאפשרת רק כאשר הוא פושט מעליו את חליפת הגיבור ומסכים להתגלות בפניה בלי המסכה - כאדם האמיתי, האנושי, הפגיע והמרגיש שהוא. זהו בד"כ רגע מכונן בעלילה. רגע אלכימי בו הגיבור למעשה זוכה בגאולה. גאולה ממה? מעברו? מגורלו? אולי גאולה מעצמו ומהגנותיו שהפכו לחסם באהבה?

ואולי כולנו קצת זקוקים לגאולה כזאת מעצמינו? מגיבורי העל שבנו (הגבריים או הנשיים)? איזה עלילה גיבור העל שבנו יוצר בעולמנו? כיצד הוא מנהל את חיינו? כיצד תתאפשר אינטימיות או קירבה ללא היכולת להיות במבוכה או הסכמה לאפשרות להיות פגיעים? כיצד אנחנו נושאים את הגיבור הזה באמונות שלנו, בדימוי העצמי שלנו, ברגשות שלנו, בגוף שלנו? האם אידיאל הגיבור הוא דבר רצוי בחיינו או שאולי הוא לא יכול שלא להוביל אותנו בסופו של דבר לנקודה של תקיעות בחיים? נקודה שדרך היציאה היחידה ממנה היא לפשוט את החליפה והמסכה ולהתגלות בזהות האמיתית שלנו? אז אולי גיבורי הקומיקס מספרים לנו על המסע שבנפשינו ועל הכמיהה הפנימית לאותו רגע מכונן בעלילה של אלכימיה של הנפש שבסופה נוכל פשוט להיות מי שאנחנו בעולם. להיות מי שאנחנו. לא יותר ולא פחות.

Photo by Joey Nicotra on Unsplash