'מנורות פלורסנט' – מסע פואטי אל מאורות החשיכה
עודכן: 1 באפר׳
בכולנו קיימת הכמיהה אל האור. נדמה שהחיפוש אחר האור נשזר ברתיעה מהחושך, ושניהם נוכחים ומעצבים רבות את מסע חיינו. רגע ההתפכחות מהכוזב אינו קל. זהו רגע שבו אנחנו מתגלים לעצמינו כמו אותו פרפר הלילה המנופף בכנפיו סביב מנורת הפלורסנט המפיצה אור מלאכותי, מטעה, אור שמסיט אותנו מן האמת ומותיר אותנו לבסוף מותשים ונשכחים, ובעיקר נטושים ע"י עצמינו. ברגע הזה אנחנו עומדים על מפתן היציאה אל מסע הגיבור שלנו. זהו רגע מכונן ורגע מאבן. זהו רגע בו אנחנו נדרשים לנטוש את המקום המואר, להתרחק במעופנו ממנורת הפלורסנט, ולנוע אל תוך החושך בחיפוש אחר אור האמת.
במעבה החושך כל פנס רחוב מנסה למכור לנו הבטחה מושכת. בחושך רואים המון פנסים ומנורות, וכל אור מנצנץ במרחק מעיר בנו את אותה כמיהה עתיקה אל האור. הפיתוי להימשך אחרי האור ולהתרחק מהחושך הוא חזק מאוד, כמעט כמו אינסטינקט. קשה להתנגד לו, אבל צריבת הכאב של ההתפכחות חיברה אותנו אל עצמינו ובעקבותיה הגיחה בנו חוכמה כלשהי שלא ממהרת ללכת שולל אחרי חזיונות שווא שכאלו. משהו בנו כבר למד את אופיין המהתל של מנורות הפלורסנט והאמונה שבלנוע לעברן נושרת מאיתנו. אנחנו נותרים כך בחושך, אבודים במקום של בין לבין, עם אותה כמיהה אל האור שמתעצמת עכשיו ומתגלה במלוא הווייתה כשהבדידות נעטפת בחושך, ונכנעת.
בכמיהה הזאת יש משהו שמושך אותנו אל התוך, כמו מין גרביטציה פנימית, ואנחנו עשויים לגלות שכבר זמן מה מבלי שממש הבחנו אנחנו מנופפים בכנפינו ונעים פנימה אל עבר אותה כמיהה מכאיבה, שככל שאנחנו מתקרבים אליה גדלה ומתעצמת, ומאיימת למחוץ לנו את הלב עד שנדמה שאי אפשר לשאת אותה עוד. ואז, ממש כשנראה שאי אפשר יותר, אנחנו מתחילים לשים לב שקצת נהיה מואר מסביבנו, ככה בלי שהשגחנו, ומנורות הפלורסנט הרחוקות מתעמעמות וכבר לא כל כך נראות. אנחנו מוצאים את עצמינו במרחב מלא אור שמגיש לנו את ההבנה שמרגיעה מיד את הלחץ שבלב, משחררת את הנשימה ומשקיטה את זרימת הדם: אותה כמיהה עתיקה שתמיד הכאיבה לנו בפנים ושילחה אותנו שולל אחרי מנורות פלורסנט כוזבות, היא היא האור. היא אור בעצמה. היא אור העצמי. היא האור הגנוז. היא הדבר אליו נופפנו בכנפינו ונכספנו בנפשנו, ולא יכולנו למצוא אותו אלמלא הסכמנו לנטוש את מנורת הפלורסנט ולעופף אל עבר החושך.
לפעמים מופעי האור מתנהגים כמו החלילן מהמלין, וגונבים אותנו מעצמינו. לפעמים דווקא בחושך נגלית ההדרכה.
