top of page
  • דורון טולדו

שומרי הסף: הקֶרְבֵּרוּס

קֶרְבֵּרוּס הוא הכלב בעל שלושת הראשים של האל האדס – אל השאול (underworld), עולם המתים, העושר, ומעמקי האדמה במיתולוגיה היוונית. קֶרְבֵּרוּס מתואר ככלב ענק בעל שלושה ראשים, זנב של דרקון, וראשי נחשים מגיחים משיער גבו. האדס ("הבלתי נראה" ביוונית) הוא שמו של האל וגם שם הממלכה שלו – ממלכת השאול. מבחינה סמלית השאול במיתולוגיה מסמל את עולם הלא מודע, האישי והקולקטיבי. נסו להתעלם מהקונוטציה שאולי צצה ועולה למשמע השם "השאול" כמקום מעניש ומענה. זוהי קונוטציה מאוחרת יחסית שהיא בעיקרה תוצאה של הדמוניזציה שעשתה הנצרות לשאול בתהליך הניצור של אירופה במהלך האלף הראשון לספירה.

השאול כולל בתוכו מספר מדורים כמו למשל שדות האליסיום הנצחיים (המקבילה לגן עדן במיתולוגיה היוונית) וכמו הטרטרוס (המקביל לגיהנום) השוכן בחלק העמוק ביותר של השאול. הטרטרוס הוא המקום בו כלאו האלים את המפלצות המפחידות ביותר שאיימו על שלטונם על האדמה, ובהקבלה לעולם הנפש ניתן לראות בו כמסמל את ההדחקות הקשות ביותר שלנו, אלו שנתפסות כאיום הגדול ביותר על "שלטונו" של האגו, על חוסנו ותיפקודו.


קרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים של האדס, הוא אחד משומרי הסף של השאול. תפקידו העיקרי הוא למנוע מהמתים לחזור אל עולם החיים. כל מי שרצה להיכנס או לצאת מהשאול היה צריך לעבור דרכו. קרברוס מסמל את השומר המשגיח על קו הגבול בין המודע ללא מודע. הוא שומר את מה שמודחק בלא מודע. הוא שומר שחומרים מהלא מודע לא ישטפו את המודע בצורה לא מעובדת ומונע בכך הצפה פסיכוטית. כמו כל שומר סף תפקידו לשמור על ארגון תודעתי ולהגן על ה"אני", אך כמו כל מנגנון מגן שלנו הוא עשוי גם להפוך בקלות לעכבה בחיינו, לחסם, ולגורם שמחבל בקשרים ובתהליכי צמיחה ומימוש עצמי. ישנן תפיסות וגישות שונות לגבי הלא מודע והשוכן בו. אני כותב מתוך עמדה שרואה את הלא מודע כמכיל בתוכו לא רק הדחקות וטראומות, אלא גם פוטנציאלים אישיים שממתינים "לעטות צורה" ולהתממש, חלקי עצמי טרום-מוגשמים, וכוחות פנימיים לא מוכרים שמחכים להתגלות. כלומר, הקרברוס לא חוסם רק דברים "רעים".


את הקרברוס לא פוגשים באופן ישיר בקליניקה, אך את עקבותיו ופועלו אפשר לזהות ולהרגיש. לא פעם הופעתו החמקמקה של הקרברוס בטיפול היא אינדיקציה לכך שהטיפול מתקרב לאזורים משמעותיים, לאזורים של חששות ופחדים, לפצעים ופגיעות, לחסמים, ולמקומות בתוכנו שאנחנו מגינים עליהם, אבל גם יכול להעיד על התקרבות לחלקים ולכוחות פנימיים יקרי ערך. הקרברוס יכול גם להופיע דווקא לפני שינוי וקפיצת התפתחות תהליכית. כל שינוי מכיל בתוכו צעד אל תוך הלא מוכר, וככזה הוא עשוי גם להפגיש אותנו עם חששות ומסקנות מניסיונות עבר של חיינו. אלו מזמנים את הקרברוס להגיח.


אז איך נראה הקרברוס בקליניקה? איך הוא מגן ומתנהג כשהוא לא מופיע ככלב בעל שלושה ראשים? ובכן, יש לו סטייל משלו: הקרברוס יכול להתבטא למשל בצורה של איחורים, ביטולים, היעלמויות בלתי צפויות, ובלת"מים שלפתע מופיעים ודואגים שהפגישה לא תתקיים. אוטו שלא מניע, בן משפחה ש"פתאום" זקוק לנו, "אי הבנה" לגבי שעת הטיפול, "אויש שכחתי!" כאלה, וכיו"ב. הוא יכול להתבטא באופן פיסי כמיגרנה, תפיסת גב, דלקת שמשביתה, וכדומה. לב העניין כאן הוא הטיימינג שבו זה מופיע. הקרברוס יכול לייצר ניתוקים ו"שכחה". הוא יכול להתבטא כאמביוולנטיות לגבי הטיפול שמתעוררת פתאום, או שהמטופל נהיה לא בטוח שהנושא שעליו עובדים רלוונטי בכלל, או שהנושא המרכזי בטיפול פתאום "נעלם" מתשומת ליבו. נשכח ונמחק. הוא יכול להתבטא כאינטלקטואליזציה מוגברת – מצב בו נדמה שהמטופל עבר לגור בראשו ומדבר על הכל באופן אינטלקטואלי ו"יבש". מסיחי דעת שונים שמופיעים לפתע במהלך פגישה עשויים גם הם להעיד על נוכחותו של הקרברוס באזור. טלפון שנשכח לא מושתק ומצלצל או רוטט, נורה שנשרפת, רעשים שחודרים מבחוץ ומפריעים לריכוז ולמיקוד, הרדמויות "כבדות" ואווירת נמנום חזקה שלפתע ממלאת את החדר, צורך לצאת לשירותים (שוב, העניין כאן זה הטיימינג), רגל שפוגעת בשולחן ושופכת כוס מים. הגנתו של הקרברוס יכולה להתבטא גם בקושי בהתמסרות של המטופל לתהליך, בהוצאת דברים מהקשרם, נטרול המטפל, וכ"אי הבנות" נפיצות. לעיתים אני יכול לזהות את נוכחותו של הקרברוס דרך החוויה שלי כשמשום מה מתעוררת בי תחושה של עייפות, או כשפתאום אני חש שעמום (תחושה שהיא די נדירה בד"כ בעולמי), כשאני חש שמשהו בי מתנתק או מתקשה להחזיק קשב, כשיש חוסר נוחות לא ברור בגוף, או שיש קושי כלשהו שמורגש במפגש. תחושות כאלה הן אינדיקציה עבורי שיתכן והקרברוס נמצא בקליניקה כרגע, ושעלי דווקא להגביר את תשומת הלב שלי ברגעים אלו למתרחש ברובד הסמוי של המפגש.


הקרברוס הוא שומר סף נאמן ואמין, הוא שותף פעיל בקליניקה וכמו כל שומר סף הוא יכול להיות גורם חוסם או לחילופין דווקא בעל ברית שעשוי לכוון ולהצביע על המתרחש ממש מתחת לפני השטח בטיפול, ושכזה הוא יכול לפעמים אפילו להוות שער בעל משמעות גדולה בפני עצמו.


אז לא כל איחור, ביטול, תפיסת גב, או כוס מים שנשפכת מעידים שהקרברוס בסביבה. לפעמים כמו בחיים זה פשוט משהו שקורה. אבל אם הבנתם את האופן בו הקרברוס פועל, אם יכולתם לחוש אותו דרך הכתוב, אם קלטתם את "הסטייל" שלו, אולי תזהו את תנועת צלו החולף בחטף ממש על גבול שדה הראייה גם בחייכם שלכם, ולאו דווקא בטיפול.



צפייה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page