top of page
  • דורון טולדו

שומרי הסף: "להרוג" את הדרקון

האחרון בתור בסדרה הזאת על שומרי הסף התוך נפשיים הוא הדרקון.

באגדות, בסיפורי עמים, ובמיתולוגיות ישנו מוטיב חוזר ונשנה שבו הגיבור מגיע במסעו אל פתחה של מערה (או אל פי תהום, לוע הר געש, לרב דימוי שמסמל כניסה למעמקים) הנשמרת ע"י דרקון.

במרבית הסיפורים הדרקון שומר על בתולה או אוצר, והגיבור צריך לנצח את הדרקון על מנת לזכות בהם או לשחרר אותם לחופשי.

אבל למה שדרקון ישמור על בתולה ואוצר? הרי אלו דברים שלדרקון אין ממש צורך בהם או מה לעשות איתם, מה שמעלה את השאלה – מי הציב אותו שם?


הסיפורים האלה, רוויי הדורות, משמשים כמפה סמלית של הנפש ושל התהליכים הפנימיים שמתחוללים בה. זו מפה שמספרת על תהליכים אוניברסליים שאינם תלויי תקופה או מקום אלא קשורים למבנה הנפש של האדם ולכוחות הארכיטיפיים שפועלים בה, ועליה.


הדרקון (או לחילופין מפלצת כלשהי) הוא עדות לפיצול שנעשה בנפש. הוא מייצג את החלקים של עצמינו שעברו דמוניזציה ונתפשים עכשיו כמפלצות, חלקים שפוצלו מה"אני" שלנו והפכו לפחדים, לפוביות, ולמעוררי בהלה. ('פיצול' ו'מפלצת' משורש פ.צ.ל ו-פ.ל.צ, שיכול אותיות מעניין).

הדרקון הוא שומר סף שהוצב ע"י האגו לשמור על גבולותיו כך שלא יפגוש בחלקים האסורים שנשלחו אל הגלות בלא מודע, (או אל ה'צל' בשפתו של קארל יונג) חלקים עליהם הוא בויש או נענש, ננטש או נפגע.

הדרקון הוא נציגה של התרבות והחברה כפי שהיא מופנמת בנו, על הנורמות והכללים שהיא מציבה לגבי מה שמקובל וראוי ומה שאסור ובזוי, כאשר מה שנאסר מפוצל בתוכנו ונשלח אל תחומי הלא מודע, שם הוא נשאר מחוץ לאישיות ולא זוכה להשתתף בחגיגת החיים.

הדרקון הוא השומר של הגבול הזה בין המודע ללא מודע, והוא מסמל את המפגש עם הפחדים שאנו נושאים בתוכנו. הוא בבואתו ופניו של הפחד.

הגיבור, נציגו של האגו, במסעו ההתפתחותי בממלכת הנפש המפוצלת מגיע אל קו הפיצול שמהווה את הסף בין המודע ללא מודע, ושם הוא פוגש בדרקון - "הפחד הגדול" שאותו הוא נדרש "להרוג" על מנת להתפתח, שאחרת ימצא את עצמו תקוע.

הדרקון הוא חלק ממי שאנחנו. הוא היבט בתוכנו. כדי להתפתח עלינו להתמודד עם הפחדים שלנו, הדרקונים והמפלצות שהצבנו שם שיגנו עלינו ע"י כך שישמרו שלא נתחבר ונבטא את מה שעבר ביוש בתוכנו ונתפס כמפלצת ע"י החברה, ובעקבות זאת גם בעיננו.


בנוסף ל"מפלצות" (פחד מחלקים של עצמינו) שהוא מייצר בנו, הפיצול הפנימי מנתק אותנו מהיבטים מאוד יקרים ונחוצים. היבטים אלו מיוצגים ע"י האוצר והבתולה עליהם הדרקון שומר, שכאמור בכדי לזכות בהם עלינו לגבור עליו.

האוצר מייצג מתנות, כוחות, יכולות, וכישרונות גנוזים של הנפש שחבויים במעמקים ומחכים להתגלות. הוא גם מייצג את "נקטר החיים", אנרגיית החיים עצמה הכלואה במעמקי הנפש.

הבתולה מקשרת אותנו לאיכות של תום שלא הושחת ע"י העולם החיצוני, ומייצגת את האנימה (בלטינית = נשמה) – ההיבט הנקבי שבאדם, שהקשר אליה חיוני להתפתחות של האדם ולהיעשות שלו לישות שלמה.

ע"פ קארל יונג, האנימה (האישה המופנמת בכל גבר) והאנימוס (הגבר המופנם בכל אישה) שוכנים שניהם בתחומי הלא מודע ומהווים נדבך מקשר חיוני בין האגו ל-SELF. במילים אחרות, כל עוד דרקון ניצב ושומר על הפיצול שבנפש, האדם מנותק ממהותו האמיתית ואינו יכול להתפתח אל עבר ייעודו השלם.

הדימוי של הגיבור (לרב נסיך או אביר) הזוכה בבתולה מסמל את הנישואין המקודשים בין חלקי העצמי שפוצלו, שדרכם האדם יכול להתפתח ולבסס את מעמדו כמלך של הממלכה שלו. כלומר דרך הנישואין התוך נפשיים האלו הנסיך הופך למלך.



אז איך הדרקון מופיע בטיפולים בקליניקה?

מ' (מטופלת בדויה המבוססת על סיפורי מטופלים אמיתיים) גדלה לצד אמא שסבלה מדיכאון. היא ראתה את אמא "נבלעת" ע"י הדיכאון ופחדה ממנו. מ' פיתחה התנהגות שמחה וחיובית, מעין "מוכרחים להיות שמח" כאשר כל רגש של עצב או כאב שהתעורר בה הפחיד אותה והיא פיתחה התמכרות לקניות סביבו. כל פעם שחשה בעצבות מתגנבת בבטנה היא מיהרה למלא אותה בהתרגשות ובחיוניות הזמנית שיש ברכישת חולצה או זוג נעליים חדשות. מ' חיה את חייה בפחד לא מודע מהדיכאון של אמה ובפחד שהוא יבלע גם אותה. היא נמלטה מרגשות העצב וההתאבלות שחשה על האובדן של אמה שנלקחה ממנה ע"י "מפלצת" הדיכאון, ולמעשה דחתה את דמותה בתוכה והתרחקה ממנה.

הדרקון אותו מ' פגשה בטיפול והייתה צריכה "לנצח" היה דמותה של אמה והדיכאון "שלקח אותה".

"לנצח" אמר להסכים לפגוש, להרגיש, ולקבל בתוכה. לקבל שזה בסדר ובטוח להרגיש עצבות ואבל, ולהיווכח שהיא לא נבלעת ע"י הרגשות האלה כמו אמה.


ק' (מטופל בדוי המבוסס על סיפורי מקרה של מטופלים אמיתיים) עבר חרם חברתי קשה בילדותו אחרי שהעז לקרוא תגר ולהתייצב מול מלך הכיתה. בעקבות זאת הוא איבד הרבה מביטחונו העצמי ומצא את עצמו בעמדה כנועה ומרצה, מחייך כשהוא נעלב וחושש מרגשות של כעס. הניתוק של ק' מהכעס שלו חיבל בביטחון העצמי שלו וביכולת שלו לעמוד על שלו או ללכת בדרכו מבלי שיזדקק לאישור מבחוץ. הכעס שלו הפך למפלצת בעיני רוחו והוא פחד ממנו מאוד.

הדרקון של ק' הופיע בצורה של הכעס שלו, אבל למעשה הפחד העיקרי שלו היה מהכוח שלו, מלהיות אדם עם כוח.

הדרקון של ק' ניסה בדרכו שלו להשאיר את ק' בתחומי ה"אני" המוכרים והכנועים, שם הוא בטוח ומוגן מהאפשרות שיעבור שוב נידוי ודחייה קשים כפי שעבר בילדותו. המשמעות של "לנצח" את הדרקון עבור ק' הייתה להתיידד עם כעסו ולחבור חזרה אל הכוח האישי שלו שפוצל ונותק ממנו בילדותו על מנת להגן עליו.


הדרקון הוא שומר סף אימתני. באגדות ובסיפורים הגיבור נדרש להרוג אותו, אבל בסיפור התוך נפשי לנצח את הדרקון משמעותו להתיידד איתו ועם הפחד מחלקי הנפש אותם הוא מסמל. הדרקון מבקש מאיתנו לקבל את עצמינו, ומזמין אותנו למסע של התפתחות וצמיחה, והפיכה למלך/מלכה של הממלכה הפנימית, על כל המתנות והאוצרות הגנוזים בה.



53 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page