ממלכת יריבי האלים (Asura) – demi-gods realm : ממלכת יריבי האלים (נקראים גם האלים למחצה) שייכת לשלושת העולמות העליונים בגלגל החיים הבודהיסטי. שלושת העולמות שהם תוצאה של צבירת קארמה טובה בחיים הקודמים.
יריבי האלים מתוארים כבעלי גוף אור, יפים ומרשימים. הממלכה שלהם מלאה בשפע ויש להם כל מה שהם צריכים, אך הם אינם רואים זאת או יודעים להעריך את זה כי הם מתקנאים באלים (על האלים – במאמר על ממלכת האלים). בממלכה של יריבי האלים גדל עץ שמעניק את כל מה שחפצים בו. עץ משאלות שמספק כל תשוקה וכמיהה. הבעיה של יריבי האלים היא ששורשי העץ נטועים בממלכה שלהם אבל ענפיו גדלים לתוך ממלכת האלים כך שפירות העץ נמצאים מחוץ להישג ידם והם לא יכולים לקטוף אותם ולהנות מהם. "העץ הזה הוא שלנו! זה לא פייר! האלים לוקחים את מה ששלנו! אין להם זכות! חסר לנו וזה הכל באשמתם!" הם טוענים, ולכן הם נמצאים במלחמה תמידית עם האלים (ומכאן שמם), אחוזי קנאה וצרות עין באלים, מאשימים אותם בכל צרותיהם, ולא רואים את השפע הרב שכבר יש להם בממלכתם. הם במצב מנטלי של קיפוח וקנאה, של "מגיע לי" ו"זה שלי!". יש להם את כל מה שהם צריכים, אבל אין להם את מה שהם חושבים שהם זכאים לו. הסבל שלהם אינו בגלל מה שחסר להם אלא בגלל מה שהם חושבים שהוא זכותם ונלקח מהם.
המצב התודעתי בממלכה הזאת מאופיין בקנאה, בצבירה של כוח, בהשגת כוח על אחרים, ובכיבוש עוד ועוד שטח. זהו מצב תודעתי-נפשי שתמיד צריך עוד ועוד ולא משנה כמה יש זה אף פעם לא מספיק, אך להבדיל מממלכת הרוחות הרעבות כאן ה"עוד ועוד" אינו נובע מרעב שלא מצליח להתמלא, אלא מתוך קנאה, השגת כוח, תפיסה מעמדית, ותחושת זכאות שצומחת מתוך רגשות עוול וקיפוח. דמיינו לדוגמא את וול-סטריט, תאגידים, או אנשי עסקים שלא משנה כמה כסף כבר יש להם כל הזמן יחפשו איך להשיג עוד. הם עסוקים בצבירה של כוח, במה וכמה יש לאחרים ובהשוואה אליהם, ולא יכולים לשאת את המחשבה שלמישהו אחר יש משהו שלהם אין. הם חייבים להשיג אותו. הדשא של השכן תמיד ירוק יותר. יריבי האלים מתוארים כמכורים לתשוקה, כמלאי גאווה, אחוזי קנאה, חסרי יושר, מלאים בתחמנות, חוסר אמת וכזב. הם חסרי סבלנות כלפי הנחותים מהם, מזלזלים בהם ומתנשאים עליהם. הם מביטים מגבוה על אחרים אך כלפי חוץ מציגים צדק, הערצה, חכמה, ואמונה. התיאור הזה יכול להזכיר קצת את מה שמוגדר בפסיכיאטריה כהפרעות אישיות נרקיסיסטיות, סוציופתים ופסיכופטים, אולם למרות שבהחלט נדמה שיש קווים חופפים אני יותר נוטה לשייך את אלו לאזורי ממלכת הגיהנום הקר מכיוון שהפרעות אישיות אלו נושאות בבסיסן היבטים של סאדיזם ואכזריות. במקרה של ממלכת יריבי האלים הרגש העיקרי בה הוא קנאה ולא זעם. חייהם של יריבי האלים טובים ומלאי שפע אבל הם לא רואים את זה כי הם עסוקים בקנאה ובמלחמה עם האלים. כשפרויד דיבר על התסביך האדיפלי שלא הגיע לכדי פתרון, יתכן ובממלכה הזאת יש מהגוון הזה. יש משהו ביריבי האלים שעסוק בצורה קנאית בלנצח את אבא . . .
נדמה לי שכולנו יכולים למצוא בתוכנו משהו מהממלכה הזאת. מצבים בהם אנחנו מקנאים באחרים וחשים שנעשה לנו עוול, רגשות קיפוח, תחרותיות וקושי להפסיד או להודות שטעינו או נכשלנו, "הנעלויות" עקרוניות סביב נושא שאנחנו חשים שנעשה לנו חוסר צדק בו, ועליה על עצים שקשה לרדת מהם. כולנו מוצאים את עצמינו מפעם לפעם מתקנאים באחרים, עשויים להיתקע במאבקי כוחות עקרוניים, נלכדים בניסיון להיות הכי טובים כל הזמן, ונוטים לא לראות את מה שיש לנו או להעריך את מה שכבר השגנו - הנטייה האנושית הזאת לא לראות את הטוב שיש בחיינו.
אני חושב על מטופלים שמגיעים עם עניינים לא פתורים מול דמויות הוריות שמוצאים את עצמם במאבקי צדק בלתי פוסקים, מתנגחים בדמויות סמכות בעבודה ומפוטרים שוב ושוב, או משחזרים מאבקי כוחות עיקשים מול מורים בלימודים לדוגמא, שעלולים לגרום לסילוקם.
אני חושב על אנשים שחיים בתחושה לעומתית, מתנגדים ומתנגחים, דעתניים ומתווכחים, ואיך שזה עשוי להשפיע על מערכות היחסים שלהם ועל ההרגשה הכללית שלהם אל מול חייהם.
אני חושב על הכאב הלא מוקשב שטמון שם מאחורי הלוחמנות התסכול והקנאה. על העלבון ועל תחושת אי הצדק שנעשה להם שהם לא יכולים להניח לה. אני חושב על הילד הקטן שמאחורי שריון הקרב, שנעשה לו עוול, שהושפל, שהורידו לו את הראש, שלא נתנו לו לגדול, או שגדל בצל אח גדול שתמיד עלה עליו ביכולותיו, ושהיה צריך ללמוד להתנגד ולהילחם בכדי לצמוח ולהתקדם. בעולמו של הילד הוא עדיין לוחם מלחמת חורמה על הישרדותו של ה"אני" שלו ועל יצירת מרחב בעולם עבור עצמו.
אני חושב על מטופלים שנושאים בתוכם פגיעות של ערך, של חוסר תיקוף על מי שהם, שמשהו בהם עדיין נלחם בחירוף נפש על הכרה. כמה כולנו זקוקים לתחושת ערך והכרה.
אני חושב על מטופלים שגדלו בבית עם חוקים נוקשים, או יותר מידי חוקים, שמשהו בתנועה האימפולסיבית והאורגנית שלהם נבלם שוב ושוב ע"י הסביבה (בעיקר בשלב הצעיר בו ילדים מגלים את התנועתיות שלהם ואולי קצת "משתוללים מידי"). הם עדיין נלחמים על החופש שלהם להיות מי שהם. להשתחרר מהחוקים. להשתחרר מכל מה שנתפס ככופה או מנסה לנהל אותם מבחוץ.
אלו הן דוגמאות לתהליכי התפתחות שנפגעו שמנסים להשלים את משימתם של גיבוש תחושת זהות ועצמיות של האדם כישות אוטונומית ונפרדת בעולם, והיות והמאבק הפנימי שלהם פוגש את המציאות של האדם הבוגר ולא של הילד הפגוע, הוא נוטה לנתב את האדם שוב ושוב אל תוך מאבקי כוחות ויריבויות מתנגחות. שפת הטיפול קוראת לזה שחזור. דרך היריבות הם יכולים לחוש את עצמם ואת כוחם, ולשאת את התקווה לתיקון מה שנלקח מהם.
נימה אופטימית לסיום - כל סיטואציה של שחזור נושאת בתוכה גם את האפשרות של תיקון והחלמה, של התפתחות ושל צמיחה. מניסיוני לאנשים אלו יש מוטיבציה גבוהה, דרייב לפעולה, נחישות ויכולת התמדה, כוח רצון חזק ואנרגיה רבה ליצור שינוי מבורך בחייהם.
we dreamed too much. reality grew jealous and tore us apart .
- David Jones
Opmerkingen